אלכס ארגובהמקור: CarbonTest.au, בפייסבוק
שלוש יאכטות על שרטון באותה תעלה. מה הם פספסו?
שלוש יאכטות נתקעו בתעלת כניסה בשפל. מה בודקים לפני כניסה לנמל, ולמה גם בים התיכון זה רלוונטי.
בתעלת הכניסה למרינה באוסטרליה, בשעת שפל, צולמו שלוש יאכטות תקועות על הקרקעית. אותה תעלה, אותו יום, שלוש טעויות.
למה זה קורה? כי סמכו על מה שזכרו ולא על מה שבדקו. עומק המים בתעלה משתנה. גאות ושפל, חול שנערם, ותעלה שנראית רחבה אבל העמוק שלה צר.
אצלנו בים התיכון הגאות והשפל קטנים, ולכן קל לחשוב שהם לא משפיעים עלינו. אבל בכניסות למרינות החול זז ומשנה את עומק המים, במיוחד אחרי סערות חורף. מה שהיה עמוק בעונה שעברה, לא בהכרח עמוק גם היום.
מי מכם שמפליג ממרינות הרצליה או אשקלון מכיר את התופעה. גם נמל יפו נחפר לאחרונה והועמק, בעקבות הצטברות חול ושינויים בעומק. ולפעמים, בשפל עמוק, יצא לי להפליג כשנשארו כ־10 סנטימטרים בלבד מתחת לקיל.
לכן, לפני כניסה או יציאה ממרינה, לא מסתמכים רק על מה שהיה בעבר. בודקים את עומק המים ואת מצב הכניסה העדכני.
מה עושים נכון:
- בודקים במפה הימית ובהודעות לשייטים לפני היציאה
- נכנסים בין המצופים ולא חותכים פינות
- מאטים בכניסה ושמים עין על מד העומק
- כשלא בטוחים, קוראים למרינה בקשר ושואלים
במבחן תפגוש את זה בשאלות על כניסה לנמל ועל סימון תעלות. מי שמבין למה התעלה מסומנת, יודע גם איפה לא לשוט.
הכלל
בכניסה לנמל שטים בתוך התעלה המסומנת, במהירות מופחתת, ומוודאים עומק לפי המפה הימית והודעות לשייטים. תקנות השיט ורשות המרינה קובעות את מגבלות המהירות בכניסה.
אלכס ארגוב, מדריך שיט · קורסי תאוריה לרישיון שיט
